#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מהו שיטות הראשונים בענין חש""ו וגוי וגם יש גדול עומד על גביו?"	"1) הרשב""א ס""ל דתלוי בהוכחה, דבגט יש הוכחה גמורה ומהני אפי' בשוטה כשגדול עומד על גביו, בחליצה יש הוכחה קצת ומהני בחרש וקטן ולא בשוטה, בשחיטה ועשיית מצות ליכא הוכחה כלל ולא מהני כלל עומד על גביו<br>2) תוס' ס""ל דבגט שיש הוכחה מהני עומד על גביו אפי' לשוטה, אבל בשחיטה וחליצה ומצות דליכא הוכחה כלל לא מהני עומד על גביו אלא לחרש וקטן ולא לשוטה<br>3) רבינו יונה ס""ל דחליצה דא""א בשליח לא מהני עומד על גביו כלל אפי' חרש וקטן, אבל גט ושחיטה ומצות דאפשר בשליחות מהני עומד על גביו אפי' בשוטה<br>4) כל זה לפי הריטב""א (פסחים מ') דס""ל דצריך לשמה ע""י העושה [או גדול עומד ע""ג מצטרף עמו] אבל הריטב""א הביא מרא""ה דס""ל דשימור לשמה יכול להתקיים ע""י אדם אחר וא""צ העושה לכוין כלל לשם מצת מצוה"	סימן תס סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"איך קיי""ל כשגדול עומד על גביו?"	"המ""ב (ס""ק ג') הביא שהרבה מחמירים דלא מהני עומד על גביו וכמ""ש הרשב""א דלית ביה הוכחה כלל, אבל המג""א (ריש סימן) הביא מקילין דמהני כשישראל עומד על גביו [כדעת רבינו יונה] וגם יש שיטת הרא""ה דס""ל דא""צ כלל דעת העושה (שעה""צ ס""ק ה') [אכן, החת""ס מפקפק בזה דדוקא מה שתחת ידו יכול לשמור ולא מה שנמצא ביד חבירו], והמג""א הכריע כהב""ח דהיכא דא""א בענין אחר יש להקל אבל טוב לסייע קצת [ומבואר במ""ב לעיל (סי' י""א ס""ק י""ב, סי' ל""ט ס""ק כ""ט) דהסיוע לא מהני לפי הרשב""א ואילו לפי הרבינו יונה א""צ סיוע כלל אלא שהוא על הצד היותר טוב, והחזו""א (סי' ו' ס""ק י') ס""ל דהסיוע קובע הלשמה ואח""כ הוי כסתמא לשמה]"	סימן תס סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה עדיף קטן או גוי?	"קטן עדיף (מג""א ריש סימן, מ""ב ס""ק ג') שיבא לכלל מצות (ערוה""ש סע' ב')"	סימן תס סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"באיזה מלאכות יזהר שלא לעשותם ע""י קטן?"	"הלישה [ונכלל בזה נתינת מים לתוך הקמח (מ""ב ס""ק ד')], העריכה, האפייה (מחבר, מ""ב ס""ק א') [שצריך שמירה שלא ישהה נגד פי התנור], והמג""א (ריש סימן) מסתפק לגבי הניקור אבל הט""ז (ס""ק א') מחמיר, וכן מצדד הח""י (ס""ק ג') לכתחילה יש ליזהר [אע""פ שיש מקום להקל כדי שיהיו הרבה עוזרים], וכ""כ השעה""צ (ס""ק ב'), והוסיף הפמ""ג (א""א ריש סימן) דה""ה שיש ליזהר לשאוב מים ולמדוד הקמח ע""י גדולים {ולכאורה ה""ה דלכתחילה יש ליזהר דדוקא גדולים יעסקו עם העיסה אפי' כשהם רק דוחקים אותם כדי שלא יתחמצו (ר""י באק), אכן פשוט להחוט שני (פי""ב ס""ק ז') דכיון שלא נעשה פעולה בגוף עשיית המצה א""צ לכוין לשם מצת מצות ומותר ע""י קטנים [וצ""ע מאי שנא ממדידת הקמח ושאיבת המים]}"	סימן תס סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך ליזהר בשאר מצות של ימי הפסח?	"מדינא א""צ ליזהר בלשמה אלא במצות של ליל הסדר ומ""מ כתב הח""י (ס""ק א') דישראל קדושים הם ונהגו לעשות שימור בכל המצות, וכן מבואר בהמחבר לקמן (סי' תע""ז סע' ב') דיכול לסמוך על המצה שאכל בתוך הסעודה (מ""ב ס""ק ב'), והביה""ל (ד""ה מצת) הביא זה ממגיד משנה והחיי""א בשם הגר""א {וכפשוטו הטעם הוא משום חשש חימוץ, וכן משמע מביה""ל לעיל (סי' תנ""ג סע' ד') שהביא שהגר""א היה חושש לחימוץ משעת קצירה}, ויש שביארו ע""פ הגר""א לקמן (מ""ב סי' תע""ה ס""ק מ""ה) דיש מצוה לאכול מצות כל ימי פסח (מ""ב דרשו בשם הגר""ש סלנט והגרא""ז מלצר), ולגבי בצקות של נכרים צ""ל דמעיקר הדין יכול לאוכלם א""נ אין לו אלא כזית אחד של מצה לשמה, ועוד י""ל דיש מח' בין רש""י והר""ח אם מיירי כשאין שם ישראל כלל או כשיש שם ישראל עומד ומשמר רק שאינו מכוין לשם מצוה, ויש הרבה ראשונים לכאן ולכאן והביה""ל מסיים דאין להקל בזה כלל"	סימן תס סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי הוא בכלל 1) חרש 2) שוטה 3) קטן 4) גוי?	"1) אינו שומע ואינו מדבר (ט""ז ס""ק א', ח""י ס""ק ג', מ""ב ס""ק ד') 2) מבואר ביו""ד (סי' א' סע' ה') היינו שמאבד מה שנותנים לו (ט""ז שם, ח""י שם, מ""ב שם), והדרכ""ת (סי' א' ס""ק קנ""ו) הביא מסמ""ע (חו""מ סי' ל""ה ס""ק כ""ב) דה""ה המבוהלים ונחפזים בדעתם היינו שאינם מתונים בעניניהם אלא כל מעשיהן עושין במהירות ולא מכוונים לסוף הענין ולתכלית המעשה. [והוסיף הערוה""ש (סע' ג') דה""ה סומא ושיכור אסורים לעסוק בעשיית מצות משום חשש חימוץ, וזהו אפי' במצות של שאר ימים] 3) פחות מי""ג שנים (ח""י שם, מ""ב שם), דלא כט""ז (שם) דס""ל דהיינו כשאינו בן דעת, ועוד כתב הביה""ל (ד""ה אין) דלכתחילה לא יסמוך על חזקה דרבא דשימור ע""י גדול הוא דאורייתא [ולגבי בדיעבד אם אינו בפניו לבדוק, הביה""ל לעיל (סי' ל""ט) מקיל בבן י""ח ובסי' י""א מקיל בבן י""ג {ואפשר דאפי' אם הוא בפניו אבל אינו בודקו מחמת בושה נחשב כאינו בפניו (ר""י באק)}] 4) כתב הפמ""ג (א""א ריש סימן) דמומר להכעיס גרע מגוי דעושה על דעת עצמו ולא מהני עומד על גביו, ולגבי מומר לתיאבון הוי כישראל אלא שצריך שומר דהוא חשוד על חימוץ. ואם הוא מחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי [אבל יש להקל לגבי עשיית נקבים] (אור לציון ח""ג פי""א אות ח') "	סימן תס סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם צריך טחינה ע""י ישראל גדול?"	"הט""ז (ס""ק א') מקיל דאפשר ע""י גוי אם ישראל עומד על גביו דאינו דומה ללישה ואפיה דצריכים לעשותם לשמה משא""כ בטחינה הוא רק חשש חימוץ, וכן נקט החת""ס בשיטת הרא""ה דס""ל דשימור אפשר ע""י אחר, וכתב החת""ס שאינו יכול לשמור דבר שאינו תחת ידו והיינו רק לגבי הלישה ואפייה אבל לגבי הקצירה וטחינה אפשר לשמור כשנעשה ע""י גוי, אכן הא""ר מחמיר כהב""ח דאם צריך טחינה לשמה צריך לעשותו ע""י ישראל גדול והיינו ריחים של יד או של מים אבל לא ע""י גוים ובהמות {וצ""ע מאי שנא ריחים של מים מריחים של בהמות, ובאמת בספר מטה יהודה ליכא תיבות ריחים של מים והביה""ל מעצמו הוסיפו תיבות אלו}, ומ""מ כתב הביה""ל (ד""ה אין) דנוהגין להקל כהט""ז וטוחנים ע""י גוי ויש ישראל שעומד ע""ג משום חשש חימוץ אבל מי שאפשר לעשות כל התיקונים ע""י ישראל הרי זה משובח, וכן נקט הפמ""ג (מש""ז ס""ק א') דלכתחילה יש להחמיר לעשות הקצירה וטחינה ע""י ישראל [והאבני נזר (סי' שפ""ז ס""ק ח') והמגן אלף (סי' תנ""ג סע' ד') מקילין להתחיל ע""י ישראל מיד אחר הקצירה (קובץ הלכות פ""ב הע' י""ב)], ויש מחמירים שהישראל מתחיל המכונה וזה עדיף ממצות שנעשין ע""י מכונות דהכא גם צריך להנהיג המכונה על התבואה (עי' פסק""ת אות ה') "	סימן תס סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מצות שימור דאורייתא?	"הב""ח וח""י (ס""ק ב') ס""ל דהוא מדרבנן, אכן הפר""ח ס""ל דהוא דאורייתא, וכן הוכיח הביה""ל (ד""ה אין) דהוא דאורייתא מחלות תודה דאינו יוצא בהם דלא נעשו לשם מצת מצוה, ומיהו היינו רק מלישה ואילך אבל השמירה משעת קצירה וטחינה הוא רק מדרבנן"	סימן תס סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לומר בפה שהוא עושה לשם מצות מצה?	"הפמ""ג (מש""ז ס""ק א') כתב דבשעת הלישה ואפיה הוא לעיכובא לעשותו לשמה, ולכתחילה צריך להוציא בפה ובדיעבד סגי במחשבה וסתמא לשמה הוא אבל בשעת קצירה וטחינה מסתמא אינו לשמה וצ""ע, וביאר הביה""ל (ד""ה אין) דהפמ""ג ס""ל דלא מהני סתמא לשמה במצה כדמשמע מרש""י בפסחים (ל""ח ע''ב) לגבי לחמי תודה דצריך לכוין בהדיא לשם מצוה דדוקא לגבי קדשים אמרינן סתמא לשמן דמתחילה הקדישה לשם עולה או שלמים משא""כ במצות, אכן הריטב""א (פסחים מ') כתב דכיון דקעביד לפסח הוי כאילו פירש לשם מצוה, וזהו דוקא בגדול ולא בחש""ו וגוי, ואפי' בגדול זהו דוקא בשעת לישה אבל בשעת קצירה וטחינה ליכא הוכחה [והקשה הביה""ל מכתיבת אזכרות בס""ת דמבואר בגיטין (מ""ה ע""ב, נ""ד ע""ב) דסתמא שלא לשמה, ותי' ר""י באק דצריך מחשבה בהדיא לשם אזכרות וכמ""ש בגיטין (כ' ע""א)], והביה""ל מסיים וצ""ע אם מהני סתמא לשמה במצה {ולולי דברי הביה""ל הייתי אומר דאפי' הפמ""ג מודה דאמרינן סתמא לשמה במצות דהביה""ל השמיט תיבות האחרונות של הפמ""ג אבל מבואר מדברי הפמ""ג דהוא מודה דסתמא לשמה, וע""ע בפמ""ג לקמן (סי' תפ""ב מש""ז ס""ק ב') דמשמע דלא אמרינן סתמא לשמה}, והחזו""א (או""ח סי' קכ""ד פסחים דף ל""ה) מקיל בסתמא לשמה, ועוד כתב (או""ח סי' ו' ס""ק י') דמהני מעבודה לעבודה אבל אינו משמע כן משאר אחרונים."	סימן תס סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הנוסח שיאמר בתחילת עסק במצות?	"יאמר כל מה שאני עושה הוא לשם מצות מצה (ביה""ל ד""ה וקטן) [אבל אם רק יאמר ""לשם מצת מצוה"" פעם אחת אינו דיבור על כל עשייה ועשייה ואפשר דהוי בגדר מחשבה דמהני רק בדיעבד], וכתב המועדים וזמנים (ח""ז סי' ק""ע) עדיף לומר ""לשם מצות מצוה"" מלומר ""לשם מצות מצה"" דיותר ברורה שעושה בשביל המצות של ליל הסדר. וכתב הא""א מבוטשאטש דיש מדת חסידות לחזור ולומר עוד הפעם אחר שינוי מקום או היסח הדעת או שינה."	סימן תס סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם טוב להמשגיח לחזור על העוסקים כמה פעמים שיזכרו לשם מצת מצוה?	"הביה""ל (ד""ה וקטן) כתב שטוב לעשותו כשהם קטנים כדי שיהא נחשב כגדול עומד על גביו ומהני לפי רבינו יונה והרא""ה [אבל עדיין לא מהני לפי הרשב""א], וכ""כ המ""ב (ס""ק ג') {ואם חושש שהגדול לא אמר מתחילת היום כל מה שאני עושה וכו' מהני אף לו לעשותו לכל הפחות מחשבה לשם מצת מצוה}, ומיהו כתב המ""ב לעיל (סי' י""א סע' ב') דלא מהני עומד על גביו אלא בדבר שאינו נמשך לזמן הרבה, וע""ע בחזו""א (סי' ו' ס""ק י') דמקיל אפי' אם נמשך לזמן הרבה"	סימן תס סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במצות מכונות?	"בקונטרס מודעה לבית ישראל כתבו גדולי ישראל כנגד מצות מכונות דהוי כמעשה קטן שאין בו דעת לשמה [וכ""כ אלף לך שלמה בהשמטות לאו""ח סי' ל""ב], אכן השואל ומשיב השיב בקונטרס ביטול מודעה דיש מעשה אדם שהוא מגלגל המכונה, אולם כתב המהרש""ם (ח""ד סי' קכ""ט) דזהו בזמנם אבל בזמנינו בודאי אינו כח גברא אבל מקיל בדיעבד מחמת ההתחלה לשמה, וכן מקיל החזו""א (או""ח סי' ו' ס""ק י') בטויה לשמה ע""י מכונה אבל לא היה מקיל במצות (אגרות חזו""א ח""א סי' קפ""ה אות תי""ט, חוט שני פי""ב סס""ק א') {ולכאורה צ""ע, דהעושה על דעת ראשונה וגם סתמא לשמה עושהו כאילו הוא מכוין לשמה בשעת העשייה אבל כאן ליכא עשייה כלל דהוא רק נעשה ממילא והוי כמעשה קוף בעלמא, ואפשר דהוי כמו שכתב המג""א דטוב לסייע הגוי מעט דעשייה זו מהני לעשותו לשמה אבל אין זה מוסכם, ועוד צ""ע דבשלמא אם הפעולה ראשונה עושה פעולה בהמצה לשמה אבל במכונות הפעולה ראשונה רק מתחיל סיבוב הגלגלים ואין זה שום עשייה כלל, ועוד אפי' אם עושה פעולה בגוף המצה מ""מ מבואר מביה""ל (סי' י""ד סע' א') דאמרינן העושה על דעת ראשונה רק לאותה מצה או לאותה ציצית ולא למצה אחרת או לציצית אחרת עד שיאמר בפירוש כל מה שאני עושה היום יהיה לשמה וזה לא שייך במצות מכונות}, ויש עוד לימוד זכות ע""פ שיטת הרא""ה דא""צ שימור ע""י בן דעת אלא אדם אחר יכול לשמור, ואפי' להחת""ס דס""ל דאינו יכול לשמור מה שתחת יד אחר יש לומר דזהו דוקא כשהוא תחת בן דעת אחר אבל כשהוא במכונה יכול לשומרה וכמו שמצינו בריחים של מים דכתב הביה""ל שנחשב כטחינה ע""י ישראל [וצ""ע מריחים של בהמות, ועוד דחה ר""י באק דהתם מיירי בטחינה והשמירה הוא שלא יתערב במים וזה שפיר להיות נתקיים ע""י אדם אחר אבל בלישה ועריכה מבואר ברש""י (מנחות נ""ג ע""א) שהשימור הוא שיעסוק בבצק כל שעה, וכן מבואר בגר""ז, וממילא ליכא ראיה מריחים של מים]. למעשה, יש הרבה מקום להחמיר לגבי מצת מצוה, ואפי' בשאר ימי הפסח כבר כתבנו שישראל קדושים הם ואוכלים רק מצות לשמה, ויש להוסיף דכנראה העיסה נשאר בלא עסק הרבה זמן על ה-conveyer belt, ואפי' אי אמרת דלא נתעסקו בה בידים המחממות מ""מ לכתחילה צריך להתעסק בה תמיד וכמ""ש לעיל (סי' תנ""ט סע' ב'), ועוד לפעמים הם מתחממין ע""י כלי המכונה, ועוד הם לשין הרבה יותר משיעור עשרון אבל בזה יש לימוד זכות דכיון דאינו נעשה ע""י אדם לא גזרו, וע""ע בפסק""ת (אות א')"	סימן תס סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם טוב לילך מעצמו לאפות מצות 1) במצות מצוה 2) של שאר ימי הפסח?	"1) הרא""ש הלך לאפות מעצמו משום מצוה בו יותר מבשלוחו (מג""א ס""ק א', מ""ב ס""ק ה'), וכן מצינו לעיל (סי' תנ""ג סע' ח') לגבי הטחינה, והטור הביא סמך לזה מלחם עוני מה דרכו של עני הוא לעסוק ואשתו אופה (פמ""ג א""א ס""ק א') 2) כתבו הפוסקים דנכון לילך להשגיח דהכל נעשה כראוי דהרבה מכשולים שם (פמ""ג מש""ז ס""ק ב', ח""י ס""ק ד', מ""ב ס""ק ו') {אבל בזה אפשר לקיימו ע""י אחר}"	סימן תס סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עד כמה ראוי להתעסק עם המצות?	"הט""ז (ס""ק ב') הביא מאריז""ל שיטריח מעצמו במצה של מצוה עד כי יתחמם ויזיע ובזה ישבר הקליפות שנולדו משכ""ז לבטלה (מ""ב ס""ק ז') [וכן מצינו לגבי הכנה בערב שבת (עי' שע""ת סי' ר""נ ס""ק ב')], וצריך ליזהר שלא יטפטף הזיעה לתוך העיסה דיש בה חשש מי פירות, וגם צריך ליזהר שלא יתחמם הידים הרבה (כה""ח ס""ק י""ט)"	סימן תס סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה כשעושה מצות לאחר זמן איסור חמץ?	"יבטל כל הפירורין קודם שיחמיצו [ומהני אפי' אם אינו עומד שם], אבל קודם זמן איסורו יכול לסמוך על אמירת כל חמירא וכו' (מ""ב ס""ק ח'), וכתב השאג""א (סי' צ""ב - צ""ג) דיאמר שיחול הביטול בזמן שיפלו הפירורים ואע""פ שבדאורייתא אין ברירה היינו כשצריך החלות לחול מעכשיו אבל הכא סגי אם יחול בשעה שיפלו."	סימן תס סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה בהפירורים?	"הפירורי לחם ממילא בטלי אבל הפירורי בצק מתדבקין יחדו ויכולים להצטרף לכזית ולפיכך כתב הט""ז (ס""ק ג') דישרפו הפירורי בצק אע""פ שכבר ביטלם, והמג""א (ס""ק ב') מייעץ שידרסם ברגליו קודם שהחמיצו כדי שלא יצטרך לשרפם (מ""ב ס""ק ט', שעה""צ ס""ק י""ד וס""ק ט""ז) [והשעה""צ (ס""ק י""ד) כתב דצריך ביעור אפי' לאחר ביטול, וצ""ע דהרמ""א לעיל (סי' תל""ד סע' ב') כתב דצריך להיות שלו כשמקיים מצות שריפה, ומשמע דאין מקום לשרפו לאחר ביטול (ר""י באק), ועי' מש""כ שם דיש שיטת הר""ן דס""ל דביטול הוי רק גילוי דעת ולפי""ז שפיר מקרי שלו אפי' לאחר ביטול, וכן ראינו בב""י וט""ז לעיל (ריש סי' תמ""ו) דאפי' לאחר ביטול (וכמ""ש המג""א שם) צריך לבערו]"	סימן תס סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה בהכלים?	"אם הוא ערב פסח אחר זמן איסורו צריך לגררם ולהדיחם אע""פ שכבר ביטל הבצק, ואם הוא ביו""ט עי' לעיל (סי' תנ""ט סע ד') (מ""ב ס""ק י')"	סימן תס סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו לשון הביטול?	"יאמר ""אני מבטל הפירורים"" או ""אני מפקיר הפירורים"", ואם אמר ""הפירורין הפקר"" כתב הדרכ""מ (ס""ק ב') דמבואר בגמ' גיטין (ל""ב ע""ב) דלא מהני [דמשמע שמעצמן הן הפקר], והמג""א (ס""ק ב') מלמד זכות על מנהג העולם שאומרים זה דבעצם פירורים ממילא בטלי אלא שיש סברא דפירורי בצק מתדבקין יחדו ועל זה אומרים שגם פירורים אלו הוו כפירורים לחם דממילא בטלי, ומ""מ מסיים המג""א דלכתחילה יאמר הנוסח של המחבר (מ""ב ס""ק י""א, שעה""צ ס""ק ט""ו), והח""י (ס""ק ח') מיישב המנהג דהפקר הוי כנדר [והקשה עליו הערוה""ש (סע' ה') מחו""מ (סי' רע""ג סע' ד') דמבואר דאינו נדר], והערוה""ש (שם) מיישב המנהג דעיקר ביטול הוי גילוי דעת בעלמא וכמ""ש לעיל (סי' תל""א)"	סימן תס סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם אינו מבין הביטול?	"צריך לומר נוסח שהוא מבין (מג""א ס""ק ב', מ""ב ס""ק י""א), ובדיעבד סגי כל זמן שהוא מבין ענין הביטול (מ""ב לעיל סי' תל""ד ס""ק ט')"	סימן תס סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לעשות המצות בציורים?	"איתא בגמ' (פסחים ל""ז ע""א) דאסור לעשות המצה בציורים מפני ששוהה עליהם, ואפי' לעשותה בדפוס אסור משום לא פלוג [ומיירי בדפוס דלית ביה חשש חימוץ ע""י הבצק שנדבק בתוכו (מג""א ס""ק ג')], ולפי ר""א ב""ר צדוק לל""ק דוקא אסור לנחתומים ולא לשאר בני אדם ולפי הל""ב דוקא אסור לשאר בני אדם ולא לנחתומים, והרי""ף פסק כשיטה זו בל""ב דמותר לנחתומים לעשות ציורים [אפי' בלא דפוס] מפני שאינם צריכים לשהות (טור), אבל קיי""ל כהרא""ש דמחמיר בכל אופן (מ""ב ס""ק י""ד, שעה""צ ס""ק כ') {וביו""ט גופה יש עוד איסור כתיבה}, ובדיעבד אם עשה מצות מצוירים ולא שהה כדי חימוץ מותר לאוכלם ויוצא בהם ידי חובתו (ב""י בשם רבינו ירוחם, ט""ז ס""ק ד', מ""ב ס""ק י""ג)"	סימן תס סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לצייר אם עושה המצות דקין מאד?	"הב""י הביא מהגהות מיימוניות דקיי""ל כר' יוסי דמותר לעשות מצות מצוירות כשהם רקיקין דקין, אבל הט""ז (ס""ק ה') מדייק מהרמ""א דלא מהני, וכ""כ הב""ח (מ""ב ס""ק י""ד, שעה""צ ס""ק כ""א) "	סימן תס סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	איזה ציור מותר לעשות?	"מותר לעשותו כמסרק (עי' ציור במנחות כ""ד ע""א) דאינו מכוין לצייר אלא כדי שלא יתפח, וגם מותר לנקר המצות, ומ""מ טוב שלא לשהות עליו (שו""ע, מג""א ס""ק ג', מ""ב ס""ק ט""ו) [והיה יכול לפרש דעל זה קאי הרמ""א דטוב לעשותן רקיקין דקין, אבל מבואר ממהר""י ווייל דקאי אכל מצות דנכון לעשותן דקין (ביה""ל ד""ה ויש)]"	סימן תס סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה נוהגין לאפות מצות רקיקין דקין?	"כתב הדרכ""מ (ס""ק ג') שני טעמים:<br>1) משום לחם עוני (אבודרהם בשם ראב""ד)<br>2) דאינו ממהר להחמיץ (מהר""י ווייל)"	סימן תס סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	באיזה תמונה ראוי לעשות המצות?	"כתב שו""ת יהודה יעלה (או""ח סי' קנ""ז) דראוי לעשותם עגולות דכתיב עוגות מצות, וכתב רש""י (תענית כ""ג ע""א) דעוגה לשון עיגול"	סימן תס סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בפת עבה כטפח 1) לכתחילה 2) בדיעבד?	"1) הגמ' רצה להביא ראיה מלחם הפנים דמותר והגמ' מדחה דשאני לחם הפנים דכהנים זריזים הן וכו', ומשמע דלכתחילה לא יעשה מצה עבה טפח דחיישינן שמא לא ישלוט חום האש בתוכה ותתחמץ בשעת האפייה (מ""ב ס""ק י""ז) 2) המג""א (ס""ק ד') כתב דמסתימת כל הפוסקים משמע דבדיעבד מותר, ומיהו כתב הח""י (ס""ק י""ד) דלא יקחו לשם מצת מצוה וגם יבדוק שנאפה יפה באמצע, וכ""כ השע""ת (ס""ק ט') בשם השבות יעקב דמותר בדיעבד, אכן הביה""ל (ד""ה פת) הביא שהפר""ח מחמיר, וכן הוא מפורש בריטב""א בשם הרא""ה דאסור אם עבה טפח, וכן הכריע הביה""ל להחמיר, אבל הערוה""ש (סע' ז') מקיל בדיעבד"	סימן תס סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בפחות מטפח?	"בזה אפי' הפר""ח היה מקיל בדיעבד [ולכתחילה יהיו כעובי אצבע (ח""י ס""ק י""ג), ובתחילה נהגו לאפות בהרבה מים ועשו מצות רכות ועכשיו נוהגין לאפות במעט מים והמצות דקים וקשים (עי' פסק""ת אות י""ג)], והביה""ל (ד""ה פת) הביא מכמה ראשונים דמסתפקים בפחות מטפח אם אסור בדיעבד, ולמעשה הכריע המ""ב (ס""ק י""ז) דאין לאסור בפחות מטפח"	סימן תס סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לאשכנזי לאכול מצה של ספרדי?	"מותר מדינא, וכן מבואר ממ""ב (ס""ק י""ז) דליכא איסור כלל {ומשמע דליכא איסור אפי' מצד הל' נדרים והנהגה טובה, ואפשר דהוי כמו מצה שרויה דאמרינן בסמוך דא""צ התרת נדרים}, אכן כתב הליכות שלמה (פ""ט הע' פ') דאשכנזי לא יאכל ממצה שעבה יותר מן הרגיל {וצ""ע}"	סימן תס סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין בפאנדי""ש?"	"כתב הארחות חיים דהחמירו הקדמונים שלא לעשות פאנדי""ש, וביאר המג""א (ס""ק ה') שהוא עיסה שממולא בבשר ואסור מפני שהוא מעכב האפייה, ועוד יוצא ליחה מהבשר ונכנסת לתוך העיסה והוי כמו מי פירות וממהרת להחמיץ, ועל כן אסור אפי' בדיעבד (מ""ב ס""ק י""ח) [ודלא כח""י (ס""ק ט""ז) דביאר הציור דמערב קמח עם מי פירות וגזרו עליו, והביא מכנסת הגדולה דמפני המכשול גזרו אפי' אם נאפה במצה אפויה (שעה""צ ס""ק כ""ה)]"	סימן תס סעיף ו-ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בביצים?	"ה""נ כתב הארחות חיים שלא ליתן ביצים בתוך המצה, לא מיבעיא כשהם רכים שיש בהם ליחה המעכבת האפייה אלא אפי' כשהם מבושלים אסור דה""נ אין חום האש שולט שם ומעכבין את האפייה, וכתב המג""א (ס""ק ה') דאפי' בדיעבד הוי כמו מצה כפולה ואסור (מ""ב ס""ק כ')"	סימן תס סעיף ו-ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בזרעונים?	"לכתחילה לא ילוש אותם בתוך העיסה, אבל בדיעבד כיון שהם קטנים [אפי' אם אינם כתושים] אינם מעכבים את האפייה ומותר (מג""א ס""ק ה', מ""ב ס""ק כ') ודלא כט""ז (ס""ק ו') דמחמיר בדיעבד (שעה""צ ס""ק כ""ט) [והא דמקילין בדיעבד היינו דוקא כשאינם חדים אבל בחדים מחמם העיסה ואסור וכמ""ש לעיל (סי' תנ""ה סע' ו') (שעה""צ ס""ק ל')]"	סימן תס סעיף ו-ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך התרת נדרים להתיר מצה שרויה?	"השע""ת (ס""ק י') מאריך כאן בענין מצה שרויה [ועי' מש""כ לעיל סי' תנ""ח], ולגבי התרת נדרים בתחילה רצה לדמה זה לחומרא דמצה שמורה משעת קצירה דצריך התרת נדרים, ואח""כ רצה לחלק דדוקא התם צריך התרת נדרים דכיון דמהדר אחר קמח ששמורה משעת קצירה הוי כאילו מפרש שאינו אוכל מקמח אחר משא""כ בשרויה ליכא הוכחה דמקבל על עצמו שלא לאוכלו דשמא סתם לא רצה לאוכלו, ואפי' אם היה בדעתו להחמיר מ""מ אין עליו דין נדר דרק בקבלת תענית בשעת מנחה הוי קבלה בלב בלא דיבור אבל אם אמר בפירוש שהוא מקבל על עצמו שלא לאכול שרויה בודאי הוי נדר וצריך התרת נדרים {ויש מי שמקשה ממי שמונע מאכילת בשר ויין דמקרי נדר, וי""ל דהתם ניכר א""נ הוי בכלל תענית, ועי' מש""כ ביו""ד סי' רי""ד}"	סימן תס סעיף ו-ז		
